נקמת הטרקטור

בקרב משיכת חבל בשבועות בין צוותי הפרדס לבננות, היו הפרדסנים יותר עבים וחזקים. רק לאחר שהפסידו גילו כי צוות הבננות הביא שחקן חיזוק

פרק מרכזי בחג השבועות של פעם-פעם היה סיור של עגלות עמוסות בחברים וילדים בענפי הקיבוץ ותחרויות חקלאיות בין ענפיות.

ערב החג היו הטרקטוריסטים שוטפים טוב-טוב את הטרקטורים, רותמים אותם לעגלות, שמים חבילות קש כמושבים, ומכינים אותם ליום המחרת.

הסיור התחיל ברפת, עבר דרך הלול (היום דיר העגלים) ירד בדרך המזבלה לכביש המכונים, חצה את הדרך בין האבוקדו לבננות, לעבר חלקת החיטה וסלק הבהמות שלאורך הכביש לשלומי  וסיום על הדרך שבין הבננות לפרדס הצעיר. העגלות היו מושבי האצטדיון עליהם עמדו/ ישבו החברים והילדים וצפו בתחרויות חקלאיות: תחרות העברת קווים, תחרות העמסת עגלות קש, תחרות הדיפת סלק בהמות (גודל של אבטיח בינוני) והדובדבן שבקצפת: תחרות משיכת חבל בין צוות הבננות לצוות הפרדס – שני הענפים המרכזיים דאז.

מירי, רכז התרבות, נתן את האות והצוותים התחברו אל החבל. מצד הפרדס: עוזי שחר ("עוגן", 110 ק"ג) דני הלוי, עמוס בנארי, אהרון שפריר, בני בית-אור, וכן צביקה ישראלי ואנוכי, שצורפנו כשחקני חיזוק מענף הפקק. מצד הבננות: גורי ("עוגן"), דוד לבן, מייקה, שיקי, שמשון ולנר, עדי שגיא ופוטש.

מירי צעק: "ומשוך", והצדדים החלו במשיכות, לקול עידוד הקהל. על ההתחלה צוות הפרדס שם לב שזה הולך קשה. עוזי שחר האדים מרוב מאמץ, בני בית אור ("בנגה"), הפעיל את כל שריריו, כך גם צביקה המוצק וכך גם אנוכי (95 ק"ג). נקרענו וכלום לא זז. מנגד, הייתה לי הרגשה שצוות הבננות לא התאמץ יתר על המידה. ככל שמשכנו, כך נשארנו תקועים במקום. הותנו ונכנענו, למרות שעם עוזי, כל הסיכויים היו לטובתנו. 

מירי הכריז על ניצחון הבננות. צוות הפרדס היה מתוסכל. לא הבנו איך זה קרה לנו. לפני שהתחלנו בהאשמות הדדיות על חוסר השקעה, התעלומה נפתרה: גילינו כי קצה החבל של צוות הבננות, היה קשור ליצול של הטרקטור (אוליבר) שניצב מאחוריהם, כך שלא נותר לצוות הפרדס סיכוי, גם אם הרקולס היה בצוות. התעלול היה של מייקה – תחמן לא קטן.

רצינו לערער, אבל בדיוק הגיע הטנדר עם הארטיקים מהמטבח, וכבר לא היה עם מי לדבר. כולם היו שקועים בללקק. בשבועות 1964 גנבו לצוות הפרדס את הניצחון.

***

תחרות אחרת הייתה בהעברת קווים, שנחשבה לעבודה פיזית. העברה של צינורות אלומיניום 12 מטרים אורכם, מעמדת השקיה אחת לאחרת, בדרך כלל מרחק 16 מטר מהעמדה הקודמת.   זאת הייתה עבודה פיזית, אבל בשבועות ההוא למדתי שהיא מצריכה גם חוכמה. ולמה? כי התחרות לא הייתה רק על העברת הקווים אלא גם ובעיקר על פתיחת הממטרות. כלומר, אצל איזה מתחרה הממטרות יתחילו להשפריץ ראשונות.

לתחרות הזאת התייצבנו אני ושניים מבני הגרעין; למול יהודה שמואלי, שמואל אילן ונער ילד מחברת נוער.   

חבריי ואני, שהעברנו קווים כל יום כמעשה שבשגרה, היינו בטוחים בניצחוננו: בני 21 מול שני בני ארבעים ועוד ילד.

העברת קווים. המים מגיעים לממטרה שיוצאת בהורה סוערת (התמונה מ"קווים ונקודות")

וכך, בעודנו מתחילים לרוץ עם הצינורות, לחברם ולהשיג את מתחרינו, שמתי לב שיהודה הורה לנער להישאר ליד השיבר: "תפתח את המים, מתי שאני אגיד לך" הוא אמר לו, ואילו שמואל ויהודה החלו בהעברת הצינורות.

כצפוי, השגנו את הוותיקים – הרי היינו שלושה – וגמרנו להרכיב את הצינורות קצת לפניהם. אלא שעכשיו צריך לרוץ לשיבר שבקצה, לפתוח אותו, להמתין שהמים יזרמו, ימלאו את הצינורות ויפעילו את הממטרות. וזה לוקח זמן.

בינתיים הנער כבר פתח "חצי ברז", המים החלו למלא את הקו של שמואל ויהודה וכשיהודה חיבר את הצינור האחרון, הוא צעק "פתח את כל המים" ומיד הממטרות שלהם פרצו בהורה סוערת. אנחנו היינו תקועים בשלב פתיחת הברז, ממתינים נואשות שהמים יגיעו לקצה הקו ויניעו את הממטרות. הסוסים הוותיקים הביסו ללא תנאי שלושה סייחים רעננים.

***

הפדיחה הזאת קרתה לנו למול עיניהם המרחמות והמגחכות של כל חברי הקיבוץ וילדיהם, שצפו עלינו, כשהם ישובים על העגלות. ניצחנו בקרב, הפסדנו במערכה. זה היה ב-1966.

לימים גם אנחנו נעשינו ותיקים ולמדנו שלא מדובר בבני אלים. המייסדים התגלו לנו כבני אדם "רגילים": חלק חרוצים, חלק פחות. כמונו הם רבים על תור ללימודים, על זכויות לבנים, על נקודות חו"ל. אני שואל את עצמי אם גם היום הם היו מצליחים לייסד קיבוץ, לו נשלחו לכך, ומשיב שלא בטוח.

אנשים מקיימים יחסי גומלין עם תקופתם, סביבתם וצרכיה. בתקופה של צנע יש פחות על מה לריב; תקופה של צרכים מיוחדים מניבה נכונות להתגייסות והסתפקות במועט; תחושת אין ברירה מחלצת מעשים הרואים. מצד שני, גם אז היו כאלה שהעדיפו להביט על כל המפעל הזה מרחוק ולחמוק מתחת לרדאר המחויבות הלאומית והאישית, בעוד ותיקינו, הפליטים שזה מקרוב באו,  נחלצים לעשות מעשה.

"זמן קיבוץ", 1.6.22

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s