כנס בניחוח אדום

מאות אנשים, רובם צעירים, באו לכנס האחד במאי של קרן ברל כצנלסון, כדי לדון על סוציאליזם ותיקון החברה. מתי מתוך פרח הכנסים יעלה הפרי?  

כנס האחד במאי השישי של קרן ברל כצנלסון, שהתקיים ב-6.5 בבית ציוני אמריקה, היה הכנס השלישי של הקרן שבו נכחתי. באין עוד אירועים אחרים לציון יום זה – פעם היו מצעדים של ההסתדרות ומפלגות השמאל – הכנס של הקרן הפך למוקד המרכזי של "חג הפועלים".

הדגשים האדומים בכנס הזה הובלטו עוד יותר, אולי גם כדי לתת טעם וצידוק לישיבת מפלגות השמאל בתוך ממשלת הימין, מעבר ל"רק לא ביבי", וכדי לומר: לא ויתרנו על דרכנו. שרי מרצ והעבודה שדיברו בכנס, הרעיפו שבחים על הישגיהם במשרדי התחבורה, הבריאות ואיכות הסביבה, פרגנו זה לזה ולחברי שתי הסיעות. מבחינתם האירוע היה "הכי בבית בעולם" כדברי הסיסמא של אל-על. הקהל, בדרך כלל, התמוגג.    

***

משנה לשנה מגיעים לכנס יותר צעירים וזה מעודד. עם זאת "הפרופיל" של המשתתפים רק הבליט את הנתק של המחנה הזה מן הפריפריה ו"מהפרולטריון". התקשיתי לזהות בקהל אנשים שאינם מהמרכז, או אנשים מוועדי עובדים, או מהשכונות. זה היה שכפול של הסוציולוגיה המוכרת של השמאל. גם רשימת הדוברים מלמדת זאת. מסיבות אחרות כנראה, גם קיבוצניקים לא היו בין כ-700 הנוכחים. את אלה שבאו ניתן היה למנות על אצבעות יחד אחת.

עוד בלט בחסרנו הדגל האדום. ככל שהצלחתי לראות, בפינת הבמה ניצבו רק דגלי הלאום, לא דגל המעמד. אם כבר מציינים אחד במאי כהלכתו, ראוי היה להניף גם את הדגל הזה. אשר לכיבוד, הוא היה עשיר, מגוון וחינמי.

מבין התנועות הכחולות בלטו כאן בוגרי השומר הצעיר, שגם זכו לקרדיט על פעילותם. נוכחות רבה הייתה גם לחברי תנועת החלוץ. אנשי הנוער העובד והמחנות העולים לא נראו בסביבה.

זוכרים את אילן

שני אירועים טרגיים העיבו על הכנס: הראשון – הפיגוע באלעד שהתרחש ביום העצמאות, ובו  נרצחו שלושה ישראלים; השני, בהקשר אחר, הסתלקותו של אילן גילאון, יקיר המחנה ומראשי מרצ, בעקבות אירוע מוחי. אילן היה אמור לקבל את אות המאבק החברתי של הקרן לשנת 2022 ואלמנתו יהודית קיבלה אותו במקומו.    

הכנס נפתח בברכה משודרת של נשיא המדינה הרצוג, שכללה שבחים למשנתו של ברל כצנלסון ואיחולים להצלחת הכנס כמו גם לדרך הסוציאל דמוקרטית.

כנס קרן ברל כצנלסון. הדגשים האדומים מתחזקים (צילום: עזרא דלומי)

עו"ד חגי מירום, יו"ר קרן ברל כצנלסון, חרג בדבריו מן השיח המנומס של הממשלה כלפי רוסיה, שכח את היותה פעם "שמש העמים" ותקף בחריפות את מלחמתה באוקראינה. "רוסיה מתנהגת כצורר. אסור לפחד מהרוסים. צריך להתייצב נגדם", אמר. בהקשר המקומי, הוא הדגיש שקרן ברל כצנלסון נאבקת בפורום קוהלת הימני ובארגונים דומים לו "ונהיה בכל מקום שהם יהיו".

אילן גילאון נכח בדברי כל הנואמים. פרופ' דני גוטוויין אמר כי "אילן ידע לנתח את המציאות האכזרית. אצלו זו לא הייתה רק ביקורת, אילן היה גם הפעולה. הוא היה דוגמא אישית ליצירת תשתית ודור ממשיך – הקבוצה האדומה במרצ – והפך להשראה. מאבקו על העלאת קצבת הנכות מחק את הפער בין הסקטוריאלי לאוניברסלי".

"המושג 'חברתיים' עיצבן את אילן", אמרה אשתו יהודית, "כי זה היה בשביל להתחמק מלומר 'סוציאליסטים'. אילן אהב את הסוציאליזם כמענה, לא כמילים. הוא עבד המון בשביל אחרים".

העושר לא מחלחל

 בשלב השאלות לשרים, הטריד את הדוברים נושא עתידן וייחודן של מפלגות השמאל. "זו ממשלה ימנית שמרצ והעבודה מנהלות בתוכה קרבות בלימה", הסבירה מירב מיכאלי. "אחרי שכמעט נעלמנו, ומחנה הבוחרים שלנו נבלע במפלגות לא דמוקרטיות חסרות זהות, קמנו מחדש על הרגליים. בבחירות הבאות עלינו לבנות את המפלגות הדמוקרטיות ולחסל את הפילוג והפיצול. נעשה הכול כדי לשמור על הממשלה הזאת ותוך כדי כך לבנות את עצמנו".

מנכ"ל קרן בית ברל  רמי הוד, כיוון את חיציו אל אנשי משרד האוצר באומרו: "הקפיטליזם הישראלי לא השתנה. שר האוצר ופקידיו מדקלמים את שנות השמונים. העושר לא מחלחל. 87% מן הציבור סבורים ששכר המינימום נמוך. הפערים בין עמדות הציבור למעשה הפוליטי הוא התפר שאליו אנחנו נכנסים. תיקון בישראל מחייב נוכחות של זרם סוציאל דמוקרטי חזק וחלוקה מחדש של העושר".

"אנחנו מנהלים מלחמה על שכר מינימום של 40 ₪ לשעה", הסבירה ח"כ נעמה לזימי, "אנחנו צריכים לחנך את האוצר לחשוב על הטווח הארוך, לא רק על הגרוש של מחר. פינוי המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, זה לא רק פיצוי לבעלים, זהו שטח להקמת עוד עיר. נלחמתי על מקום בוועדת הכספים כדי להשפיע. כחברה לשעבר במועצת העיר חיפה, אני קוראת לחברים להצטרף לבחירות לרשויות המקומיות. אפשר לחולל שם שינויים. האמת נמצאת אצלנו".

השלכות ההתחרדות

החלק השני של הכינוס, אחרי עוד מינגלינג, התפצל לששה מושבים שעסקו בנושאים שעל סדר היום הציבורי והלאומי: השירותים החברתיים, מהחברה האזרחית למסדרונות השלטון, משבר האקלים, ההשפעות החברתיות של פריחת ההיי-טק, יוקר המחיה, המדינה והחברה החרדית; הסיום היה בארבעה מושבים שהוקדשו "להוראות הפעלה": איך מנצחים במאבקי עובדים, איך מנהלים מאבק ציבורי, הפיכת תוכן אידיאולוגי למסר פוליטי והתארגנות לבחירות המוניציפליות.      

השתתפתי במושב על החברה החרדית. ניהלה אותו מיכל צ'רנוביצקי, חרדית מאלעד ופעילת שמאל. זה היה סמינר בזעיר אנפין למי שמכיר את המגזר רק מביקורים במאה שערים.  

הרבה סוגיות עלו בדיון: איך להפוך את החינוך החרדי לממלכתי כמו הממלכתי דתי, איך לקבוע נושאי ליבה, דילמת הטלפונים הכשרים, איך לשתף את החרדים בעולם העבודה ועוד.  

ד"ר איתן רגב סמנכ"ל מחקר במכון החרדי למחקרי מדיניות, הסביר כי "לגידול באוכלוסייה החרדית יהיו השלכות עומק על הכלכלה, התוצר והבריאות. יש לקדם תכנית חומש לחברה זו בידיעה שלא מדובר במקשה אחת. בעיירות פיתוח רבות החרדים עומדים להפוך לרוב, ואז כל היישוב מתחרד ויש לזה השלכות".

***

בימינו כנס רעיוני סוציאליסטי של מאות אנשים, איננו דבר של מה בכך. את התנהלותו הרגועה הפרו לכמה דקות נציגים מעמותת עמר"ם, העוסקת בפרשת ילדי תימן, שמחו בפני השר הורביץ על כך שמשרד הבריאות לא חושף, לטענתם, דוח על מעורבותם של אנשי המשרד בפרשה. אחר כך שב השקט. ושוב שאלתי את עצמי: מתי מתוך פרח הכנסים יעלה הפרי.       

"זמן קיבוץ" 12.5.22

 ‘

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s