קיבוץ, סיפור נעורים

ספרו של דורון נדיב, "חברת יצירה – סיפורים מן הקיבוץ", על ילדותו ונעוריו בשמרת, מציג תקופה מעשירה וחייכנית, הרחק מן התיאורים הכעוסים והמרירים שמציפים אותנו בשנים האחרונות    

בעידן בו השלכת אבנים אל עברו של הקיבוץ, הפכה לבון-טון שמכשיר את המשך פירוקו, יש עניין רב בהתבוננות המפוכחת של דורון נדיב (59) ממשמר העמק על שנות ילדותו ונעוריו בשמרת, מהם הוא גם מחלץ את קריאת הכיוון לעתיד. בספרו "חברת היצירה – סיפורים מהקיבוץ" (221 עמ'), שערכה לילך רון, על ילדותו ונעוריו בשמרת, עד שחרורו מהצבא – מוצגת תקופת הילדות בבית ההורים והלינה המשותפת בקיבוץ באור חיובי וחייכני בדרך כלל, הרחק מן התיאורים הקשים והכעוסים של רבים מבני אותה תקופה ושל הוריהם. מבחינתו, הרוב היה טוב. היה קשה, אבל טוב. או כדברי החברה אוויצ'קה זעירא, המובאים בפתח הספר: "נהדר ונפלא, ואם היה יותר טוב, היה צריך לקלקל".

יצוין כי המסופר בספר זה נחתם בנובמבר 1984, ארבע שנים לפני שפרצה פרשת האונס בשמרת, שהסעירה את המדינה והייתה כעננה מעל שמי הקיבוץ במשך זמן רב.    

בזכות מדור השידוכים

התמזל מזלו של נדיב כשהוריו, מרטה ואברהם, שמרו את כל מחברותיו ואת כל מה שכתב בימי ילדותו, כך שהיה לו אוצר בלום של תמונות וכתבי יד מקוריים, כדי לשבצם בספר, לצד השיחות שהספיק לנהל עם ההורים על התקופה בטרם הלכו לעולמם, עם מדריכים, חברים לכיתה, מורים ומטפלות. את זיכרונותיו החל נדיב לכתוב ב-1998 ובקיץ 2021, בחלוף 23 שנים, הם הפכו לספר, שהוא מסע בזמן.

דורון נדיב חי, אוכל ונושם קיבוץ מכל כיוון. במשמר העמק הוא מאז 2001: הוא חקלאי העובד עם בני נוער בענף הזיתים שהם אחראים עליו, חוקר במכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי ומחובר מאוד לתנועות הבוגרים. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על "ההתמודדות של הנהגת הקיבוץ הארצי, הנהגת הקיבוץ המאוחד וההנהגות המקומיות בקיבוצים עם גילויי ההשמאלה, 1956-1948", מה שמוכר יותר כ"פרשת סנה". סיפור קורע לב על סילוק חברים ומעבר בין קיבוצים על רקע אידיאולוגי. כשהאידיאולוגיה הורגת, היא עושה זאת בסכין קצבים. "ישמור אותי האל מפני האמונה", כתב שלום חנוך באחד משיריו.

***

דורון ואני "חברים לדרך" כמו שהוא כותב לי. הוא יותר בדרך ממני, מחפש נתיבות ומסלולים חדשים לשיתופיות, במקומות שנראים לי בלים, נפולים וחסומים. הוא משקיע בזה הרבה אנרגיות והספר הזה הוא חלק מהן. כתבנו וערכנו יחד מאמרים וחוברות ומן הסתם עוד נמשיך בכך.

אופייני שבפתח הספר שולח נדיב תודות למדור השידוכים של הקיבוץ הארצי, שהפגיש ב-1961 בין אביו, גרוש ואב לבת מבית זרע, לאימו, אלמנה ואם לשניים משמרת, ולכן הוא חש כמי שחב למדור את חייו. בלעדיו, לא היה בא לעולם. אופיינית האירוניה, אופייני המבט המחויך על הדברים, אופייני עד היכן הגיעה בשעתה מעורבות התנועה בחיי החברים. דורון הוא הילד המשותף היחיד של מרטה ואברהם.

הספר חברת היצירה. "היה נהדר ונפלא, ואם היה יותר טוב, היה צריך לקלקל" 

         

ללמוד מן הנמלים

הספר גדוש בפרטים באירועים ואנקדוטות, יותר מ-150, הפרוסים על פני חמישה שערים, אותם תיעד נדיב: מחלוקת המקררים הראשונים ("הסיביר"), ארוחות ארבע משפחתיות, משק הילדים, העלייה לכיתה א', חברת הנעורים, "יום הפוך", המעבר למוסד בעברון, הטיולים בטבע, שנת השירות, צה"ל. הכול זוכה לאזכור.  

מקוצר היריעה, רק במקצת מהסיפורים ניתן לגעת, אבל הם ממחישים את "רוח התקופה". למשל, לימוד נושא הנמלה, שהיה כמדומני כלול גם בחוברת ההדרכה לשכבות הצעירות בנוער העובד. כותב דורון: "בכל יום היינו ניגשים לקן וצופים בהתפעלות באורח החיים של הנמלים. ישבנו שעות, בדרך כלל לאחר הלמודים והתבוננו בהן בהשתאות. את כל הפעולות המפעימות שראינו תיעדנו במחברת … המחקר הקטן שלנו היה משמעותי, מאתגר והבהיר לנו את הסוד הגדול של פלאי הטבע.." מחברת המחקר נשמרה ודף ממנה מופיע בספר על שגיאות הכתיב שבו.

למשל, המקלחת המשותפת לבנים ולבנות, שהייתה נהוגה בקיבוצי השומר הצעיר והופסקה בכיתה ה' עקב מה שנקרא "תקופת ההתביישות". הרחצה הזאת, כך טענו הוגיה בשעתם, תעדן את היצר המיני ותפיג את המתח בין בנים לבנות. כותב דורון: הבנים הלא מפותחים שאצלם עוד לא התחילה תקופת ההתביישות, ניסו להתבייש בכוח, כדי לעמוד במשימת ההפרדה. "את גזירת ההפרדה קיבלנו ככל גזירה שנחתה עלינו בזמן ההוא. כמו תורנות חדשה ובלתי רצויה, או כמו שיעורי בית".          

או על ההפגנה שארגנה קבוצתו במוסד אשרת, נגד ההנהלה בעקבות הפסקת לימודי הערבית בכיתה ט'.  "התארגנו להפגנת מחאה, בדרישה להחזיר לאלתר שיעורי הערבית ולא – נשבית את הלימודים. ההפגנה הוכתרה בהצלחה, הנהלת המוסד נשברה, דרישותינו התמלאו עד האחרונה שבהן. הרווחנו בכיתות י'-י"ב לימודי ערבית מדוברת בהדרכת המורה עות'מאן מכפר עראבה".

שנת השירות – הדרכה בקן חולון הייתה עבור דורון חוויה מעשירה, שבה חש את עוצמתה של תנועת הנוער. "הבנתי כעת על מה אבא דיבר כשסיפר על חוויותיו בקן ורשה. במובנים רבים דמה קן חולון לקן ורשה יותר מאשר לקן של מוסד אשרת".

                                     ***

תהיתי באוזני דורון נדיב מהיכן השם "חברת היצירה" ומה הייתה סיבת כתיבת הספר. לדבריו, "המקור לשם 'חברת היצירה' נמצא בהמנון חברת הילדים של קיבוץ שמרת והוא גם מקפל בתוכו את חוויית החיים בקיבוץ: את החיים בקבוצת "ורד" שבה תמכו הילדים זה בזה בבחינת ואהבת לרעך כמוך. את הספר כתבתי מתוך אהבה גדולה לקיבוץ על כל ערכיו. רציתי שיישמע הקול הדומם של רוב הבנים והבנות שגדלו בחינוך המשותף וזוכרים אותו כחוויה חיובית. גם המחקרים מלמדים על כך. רציתי לספר את סיפורי למשפחתי, לחבריי וילדיי; להדגיש כי אבי ואמי היו הדמויות המשמעותיות ביותר בילדותי ונעוריי. הם ליוו אותי בתשומת לב ורגישות, בניגוד לסיפורים על 'יתמות' של חלק מילדי הלינה המשותפת".

שום רע לא היה?

"היו קשיים שהם חלק מהחיים. ביחסים בין החברים בקבוצה, בפרידות מן ההורים, במעבר מבית הילדים למוסד. היו הרבה קשיים. אין טוב, בלי קצת רע. אבל כשמסתכלים ממבט על, רואים בעיקר תמונה חיובית. הרעיון של הקיבוץ והשוויון ממשיך להתקיים. רוח התקופה פגעה ברוח הקיבוץ, כמו שפגעה בחברה הישראלית, אבל יש הרבה צעירים וותיקים שמאמינים בדרכו של הקיבוץ השיתופי ונאבקים עליה גם בתוך הקיבוץ המתחדש ובקבוצות הבוגרים הפרוסות ברחבי הארץ. זו אלטרנטיבה ראויה וברת קיימא למציאות הנאו ליברלית הקיימת".

יצוין כי הספר הוא חינמי ואפשר לקבלו בפניה לדורון נדיב.

"זמן קיבוץ", 6.3.22

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s